החלטה בתיק ת"א 1170-07-11

1. התובע, יליד 23/1/63 נפצע בתאונת דרכים בתאריך 3/3/10.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, והוועדה הרפואית במל"ל קבעה לתובע נכויות בתחום האורטופדי ובתחום הנפשי, כתוצאה מפציעתו בתאונה.

2. הנתבעת - שירביט חברה לביטוח בע"מ טוענת, כי אין קשר סיבתי בין הנכויות שנקבעו לתובע במל"ל בתחום האורטופדי ובתחום הנפשי לבין פציעתו בתאונה נשוא כתב התביעה, ומשכך הגישה בקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור - היא הבקשה אשר בפני.

העובדות הצריכות לעניין

3. מהתיעוד שצורף עולה, כי התובע נפגע בתאונה בתאריך 3/3/10 ואושפז בבית החולים בילינסון, אולם בתאריך 5/3/10 עזב את בית החולים על דעת עצמו.

עוד עולה, כי במועד אשפוזו ביום התאונה נבדק התובע על ידי רופאי בית החולים בילינסון ונמצא כי הוא סובל מקרע בסקרוטום שנתפר, שבר באצטבולום מימין וכן רמוס פוביס תחתון בילטרלי. התובע אושפז לצורך השגחה, תוך שקילת אפשרות של טיפול ניתוחי בשבר באגן, אלא שכאמור עזב את בית החולים על דעת עצמו יומיים לאחר פציעתו, בתאריך 5/3/10. (מכתב שחרור מתאריך 9/11/10 המתייחס לאישפוז מתאריך 3/3/10 - 5/3/10, להלן: "מכתב השחרור הראשון") עוד טרם ביצוע הניתוח.

בתאריך 6/3/10 הובא התובע שנית לבית החולים בילינסון, "כשהוא משחק עם פלייר בעצמות הפטישונים ומוציא לעצמו חלקי עצם". עוד נמצא, כי "קרסול זה של החולה - קרסול ימין - נמצא במיון פתוח ופרוק", פציעה שלא היה לה זכר באישפוז הראשון שהיה לאחר פציעתו של התובע בתאונת הדרכים. (מכתב שחרור מתאריך 6/4/10) ,כפי שעולה ממכתב השחרור הראשון.

התובע אושפז וטופל בפציעה בקרסול בקרסול, אולם עקב "זיהום עיקש" שפשה ברגל, לא היה מנוס מביצוע קטיעה של הרגל מתחת לברך. (מכתב שחרור מתאריך 6/4/10, להלן: "מכתב השחרור השני").

4. כאמור, התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעו לתובע נכויות כדלקמן:

55% לפי סע' 47(7) לתקנות המל"ל, בגין קטיעה מתחת לברך ימין;

30% לפי סע' 35(1)(ד) לתקנות המל"ל, בגין הפגיעה במפרק ירך ימין;

10% לפי סע' 75(1)(ב), בגין צלקות בעמוד שדרה מותני ושוק ימין;

0% בגין פגיעה בעמוד שדרה מותני;

10% לפי סע' 34(ב) לתקנות המל"ל בתחום הנפשי.

הנתבעת טוענת, כי אין קשר סיבתי בין הנכויות האמורות לבין פציעת התובע בתאונה, ומכאן הבקשה.

טענות הנתבעת

5. לטענת הנתבעת, כפי שעולה מהפרוטוקולים של הוועדות שדנו בעניינו של התובע במל"ל "המסמך הקרוב ביותר לתאונה שעמד לפניהן היה מכתב שחרור מבית החולים בילינסון מיום 6/4/10 (מכתב השחרור השני - ד.ג.) , שם תואר הטיפול הרפואי בתובע (אשר בסיומו הוחלט על קטיעת הגפה הימנית התחתונה שלו) - דבר שהביא את ועדת המל"ל לסבור בטעות, כי תלונות בקשר עם פריקת הקרסול מקורן בתאונה מיום 3/3/10... אילו הייתה הוועדה במל"ל עומדת על קבלת דו"ח חדר המיון מיום התאונה ומכתב השחרור מיום 5/3/10 לכל הפחות, הייתה נפרסת (כך במקור - ד.ג) בפניה התמונה המלאה של הרצף הטיפולי שעבר התובע מיד לאחר התאונה והיה עולה אצלה (כמו אצל הח.מ.) חשד ממשי להיעדר קשר סיבתי בין פגיעת התובע בתאונה מיום 3/3/10 לקטיעת הגפה שלו - דבר שיש להניח היה מביא את הוועדה להעמקת הבירור ובסופו לקביעה שאין כל קשר בין התאונה נשוא כתב התביעה לבין קטיעת הגפה של התובע. לא יכול להיות ספק שמסמך כה מהותי שאינו עומד בפני המל"ל, מהווה טעם מספיק לקבלת הבקשה, על מנת שהמומחה מטעם בית המשפט יוכל לחוות דעה בעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הקטיעה".

6. עוד עולה מטענות הנתבעת, כי התובע נחקר במשטרת ישראל על נסיבות התאונה, ובחקירתו התייחס לבעיותיו הרפואיות בקרסול רגל ימין , באומרו: "אני יודע להגיד שתמיד צלעתי על הרגל הזאת, היו לי מכות שם ותמיד הרגל הייתה נפוחה, אבל אני לא טיפלתי בזה..." (חקירת התובע במשטרה מיום 21/5/10 עמ' 1 שורות 17-15).

דברים דומים מסר במשטרה גם סונגו שמעון - הנהג שהיה מעורב בתאונה - שעובד עם התובע ומכיר אותו, באומרו: "...והרגל שלו הייתה פגועה לפני התאונה, הוא מתהלך צולע כשלושה חודשים..." (הודעה במשטרה מתאריך 6/7/10, עמ' 2 שורות 47-45).